<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית שלישי שער רביעי</h1>
<h2>דף ל.</h2>
ולעניין תנור שטחו פניו בשומן בשר. גרסינן בפרק כל שעה ובזבחים פרק דם חטאת (צ"ה, ב') ההוא תנורא דטחו ביה טחיא, אסרה רבא בר אהילאי למיכלה לההוא ריפתא, כלומר אפילו הפת שנאפה בו לאחר שהוסק התנור, משום דקסבר דאין כלי חרס יוצא מידי דפיו לעולם ואפילו על ידי היסק, והילכך אסור למיכליה לההוא ריפתא אפילו במילחא, דילמא אתי למיכלא בכותחא. ואתביניה לרבא מיהא דתניא אין שטין את התנור באליה, ואם שט כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור, הא הוסק מיהא שפיר דמי, ואיתותב. והני מילי בתנור דהיסיקו מבפנים, אבל כוביא ואי נמי קדירה שהסיקן מבחוץ לא, וכדאמרינן התם אלא הא דאמר רב קדירות בפסח ישברו אמאי, ומשני זה היסיקו מבחוץ וזה היסיקו מבפנים, וליעבד להו היסק מבפנים, חייס עלייהו דילמא פקען. הילכך האי כוביא היסיקו מבחוץ הוא ואסור. ואי מלייה גומרי שפיר דמי. הילכך בתנור אם אפה בו את הפת לאחר שהוסק התנור, הפת מותרת, ואפילו כלי חרס יוצא מידי דפיו על ידי היסק, וכל שכן בחזרת כבשונות, וכמו שכתבתי בשער רביעי של תערובות; אבל הפת שאפאה קודם שהוסק התנור אסור לאכלה אפילו במלח, משום הרגל עבירה, ותניא (שם) אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה, כיוצא בו אין שטין את התנור באליה ואם שט כל הפת כולה אסורה עד שיוסק התנור. ואמרינן עלה ואי שנינהו ועבדינהו כעין תורא שרי, דכיון דשני בהו מידע ידעי דמשום היכירא הוא דעבד להו הכי דלא ליתי בהו לידי תקלה.
<h2>דף עו:</h2>
ופת שאפאו בתנור עם בשר, וכן דגים, פליגי בהו רב ולוי בפרק כיצד צולין רב אסר דקסבר ריחא מילתא היא, ולוי שרי. ולעניין פסק הלכה נחלקו בו הפוסקים, והריני כותב העניין בארוכה לפנינו בבית התערובות בשער הראשון בעניין הדברים הנאסרים מחמת ריח, ולשם יתבאר דין זה בע"ה.
